בגידה ואבל - יש קשר?

בגידה ואבל - יש קשר?

כדי להסביר את השאלה הכל כך סבוכה הזו, אני אספר על מקרה מהקליניקה שלי.

אבל רק כדי לקצר למי שכל כך מתעניין ואין לו סבלנות לקרוא עד הסוף,

התשובה היא שאין תשובה חד משמעית כל מקרה לגופו.

יחד עם זאת הרבה מאוד מקרים של בגידה שלובים באבל והם מאוד דומים וחוזרים על עצמם… צריך לבדוק כדאי לקרוא עד הסוף!

עוד קצת ממה שקורה אצלי בקליניקה….

"תסביר לי מה הקשר בין הבגידה שלה, לזה שאמא שלה מתה?" (הוא הטיח בי)

יעל ודורון גרים בשדרות ( נניח רק לשם הסיפור)

שניהם בגילאי 45 פחות או יותר נשואים כ 17 שנה ולהם ילדים בגיל ההתבגרות ילדה בת 15.5 ובן בן 13.

יעל מנהלת עסק עצמאי ודורון עובד שכיר במשרד עורכי דין.

הם מתארים עד לפניי הבגידה שהזוגיות שלהם הייתה דיי יציבה, לא היו מריבות משמעותיות אף פעם

וגם אין יותר מידיי ריגושים, אנחנו מסכימים כמעט על הכל.

יעל מדגישה לי "דורון מסכים איתי על הכל, בעצם אין לו כמעט דעה בכלום, הוא נותן לי להחליט."

דורון מנגד טוען "טוב לא הכל מושלם, אבל בינינו אצל מי הכל מושלם?".

אני מתעניין ושואל: "מה לא מושלם אצלכם?"

יעל אומרת: "אנחנו מקיימים יחסי מין בערך פעם בשבועיים."

"זה לא נשמע לי מלהיב במיוחד" אני תוהה בקול

דורון: "אם לא הייתי יוזם גם זה לא היה קורה"

יעל מתנצחת ואומרת: "האמת שזה באמת לא מלהיב, אין כבר משיכה כמו פעם.

תראה את הכרס (היא מפנה את מבטה), הקרחת, השיניים שלו."

אני מזהה בשפת הגוף של דורון שהוא נעלב ואני מבקש ממנו לא להעלב ומסביר שפה בקליניקה מותר להגיד הכל רק כדי שנוכל ללמוד להבין ולשפר ומבקש מיעל להמשיך.

יעל מוסיפה: "נמאס לי שיחסי המין שלנו נראים אותו הדבר, אותה התנוחה, אותו הקצב כבר מעל 17 שנה".

דורון עוצר אותה ומרים את הקול: "זו הסיבה שהיא בוגדת! מה הקשר למוות של אמא שלה?"

אני מפנה מבט שואל ליעל, יעל מסבירה בטון מתרגש, מנסה להבין בעצמה: "אמא שלי הייתה כל עולמי, הייתה החברה הכי טובה שלי, הייתה אוזן קשבת, עזרה לנו. אני הערצתי את אמא שלי.

לפניי שנתיים כשגילו לאמא שלי את הגידול בראש הייתי בדיכאון, הרופאים אמרו שיש לה אולי שנה לחיות.

אחריי 8 חודשים היא נפטרה".

שאלתי את יעל בת כמה הייתה אמא שנפטרה: " 63 אתה קולט איזה צעירה היא הייתה? כל כך יפה ומטופחת. זה נראה כאילו באמצע החיים, לא הספיקה כלום."

"החיים כל כך קצרים " הוסיפה יעל בהחלטיות.

"ואת יעל", שאלתי, "את מספיקה לעשות את מה שאת רוצה בחיים שלך?"

"החיים שלי היו שעמום אחד גדול ועכשיו הם בלאגן אחד גדול".

"כשאמא נפטרה, מה התחושה הכי חזקה שהייתה לך?"

יעל ענתה מיד: "ריקנות".

"מה הכי גרם לך לתחושה הזו?" אני מוסיף ושואל:

"שאין לי יותר את השיחות עם אמא, אף אחד לא מתקשר אליי באמצע היום ושואל מה נשמע?"

תקשיב מור היא ממשיכה:

"את כל תשומת הלב שבעולם קיבלתי מאמא שלי, היא כל הזמן דאגה לי, לילדים, לדורון, תמיד התעניינה. אמא תמיד שיתפה אותי מה קורה בחיים שלה, ואני שיתפתי אותה בשלי, היא לא שפטה אותי אף פעם."

"הרגשתי אבודה."

אני שואל את דורון: "אתה מכיר את הקשר של יעל ואמא?"

"הם כל היום דיברו בטלפון וכמעט כל יום נפגשו, לא התערבתי מעולם, זה היה טוב להן וטוב גם לי." דורון ענה.

"איך הקשר בניכם?" אני פונה לשניהם:

יעל מתפרצת ראשונה ועונה: "עם דורון אי אפשר לדבר באמצע היום, הוא כל הזמן עסוק בפגישות ודיונים, חוזר בערב מאוחר ואין לו כבר כח לכלום"

דורון קוטע את יעל ואומר: "לא נכון כשיש משהו חשוב באמת את יודעת שאני אהיה זמין עבורך."

"מה זה משהו חשוב?" אני מתעניין

דורון חושב ויעל עונה במקומו: "אם התפוצץ הצינור מים בדירה שלנו ועכשיו הבית מוצף, אז דורון יענה."

"ספרי לי יעל על הקשר שהתגלה ובגללו אתם מגיעים אליי"

"מה אתה רוצה לדעת?" עונה יעל בחוסר ביטחון

"כיצד הכרתם?"

"בקבוצה בפייסבוק" היא עונה ומוסיפה "זו קבוצת תמיכה למשפחות שיש להם מישהו חולה במשפחה, אחד עוזר לשני, מעבירים מידע, אם נשארו תרופות מעבירים אחד לשני, כזה..."

"אז שאלתי פעם שאלה בקבוצה אם יש למישהו בקבוק חמצן להשאיל, כי נתקענו בערב החג."

"הוא ענה לי בפרטי וסיפר שאמא שלו נפטרה לפניי שבועיים ויש להם בלון קטן אם אני רוצה שיספיק להעביר את החג.

הוא הביא את הבלון לבית של אמא שלי, הייתי אסירת תודה. בהתחלה היינו בקשר מידיי פעם והרגשתי שאני מחכה לטלפון שלו, לאט לאט הקשר הפך ליום יומי ואפילו כמה פעמים ביום. הוא התעניין באמא שלי ושיתף אותי בחיים שלו ואיך הוא מתגבר על האובדן.

דיברנו גם על דברים כיפיים כאלו, הוא מצחיק כזה יש לו הומור שחור."

"מתי החברות הזו הפכה לרומן?" אני שואל ומנסה לא להישמע שיפוטי

יעל עונה:

"בערך חודשיים לפניי שאמא נפטרה, אמא כבר לא הייתה בהכרה. הקשר איתו מילא לי את החלל, באותו הזמן לא הרגשתי שחסר לי השיחות עם אמא, דיברנו כל היום, התכתבנו בלילה, תמיד לילה טוב ובוקר טוב ממנו"

"מהר מאוד הרגשתי שאני נמשכת אליו, אבל חשבתי שלא יקרה כלום, עד שפתאום זה קרה כשהלכתי אליו לקחת ממנו תרופה שנשארה מאמא שלו."

"כשיצאתי משם אמרתי לעצמי, או.קיי אז פעם אחת, לא קרה כלום, דורון לא ידע , אבל זה הפך להיות עוד פעם ועוד פעם ולא יכולתי להפסיק. גם כשרציתי להפסיק וידעתי שזה לא נכון ויפגע מאד בדורון, זה היה חזק ממני."

אני רואה את דורון זז בחוסר נוחות , הרגל שלו קופצת, הדמעות חונקות אותו, גם יעל שמה לב.

"דורון אני ממש מצטערת, אני יודעת שלא מגיע לך, שתדע אתה פי אלף יותר חכם ממנו ואתה אבא מדהים ובן זוג טוב, אני יודעת שאתה אף פעם לא היית עושה לי אותו הדבר."

"אני לא יודעת למה זה קרה לי, חשוב לי שתדע שאני פה בשביל לתקן. אני לא רוצה להיות האשה הבוגדת."

שפת הגוף של יעל מבקשת הזדמנות נוספת מדורון.

אני עוצר ומסביר ליעל ודורון:

"לכל אחד מבניי הזוג יש תפקיד בזוגיות, התפקיד הוא לדאוג לצרכים של בן הזוג, בראש ובראשונה לצרכים הרגשיים אבל גם לצרכים הפיזיים.

הבעיה היא שאנחנו לא תמיד מבינים את הצרכים הללו ואף פעם לא עוצרים כדי להבין מה בן או בת הזוג שלנו צריכים?"

ומה שקרה לכם יעל ודורון אני מוסיף:

"אתם לא הבנתם את זה או לפחות לא נתתם לעצמכם הזדמנות לעצור רגע ולשאול, האם אני ממלא או ממלאת את התפקיד הזוגי שלי? האם אני מבין מה הם הצרכים שלי? האם אני מכיר את הצרכים של בן/בת הזוג שלי? האם אני מצליח/ה לספק לבן או בת הזוג שלי את הצרכים הרגשיים, הפיזיים והמיניים?"

"יעל במהלך השנים חוותה חוסר התייחסות מדורון, התייחסות זהו צורך פסיכולוגי רגשי, אמא של יעל מלאה את יעל בהרבה התייחסות. תוסיפו לזה שאיפשהו במהלך השנים הלכה לכם לאיבוד הזוגיות, כנראה השגרה, הילדים, העבודה, העסק, דחקו אותה הצידה. בנוסף הריקנות שהגיעה עם המחלה של אמא והתחושות שהחיים קצרים .

לתוך הוואקום הזה נכנס הרומן שמהר מאוד סיפק הרבה צרכים"...

בפגישות הבאות שוחחנו על צרכים רגשיים, צרכים פיזיים וצרכים מיניים.

שוחחנו על מה זה להרגיש אהוב? איך שמים את הזוגיות במקום הראשון ולא מפסידים את שאר החיים והשגרה.

דורון החל ללכת לחדר כושר, מקפיד לקום מוקדם בכל יום וללכת לשחות, להפתעתי עשה גם הלבנת שיניים.

אבל יותר מזה דורון מקפיד כל יום לחזור הביתה עד השעה 18:00, לדבר עם יעל כמה פעמים במהלך היום, הם יוצאים לדייט לפחות פעם בשבוע.

גם יעל התחדשה בתספורת חדשה ומקפידה כל שלושה שבועות לטפל בציפורניים שלה (היא יודעת כמה זה חשוב לדורון)

ויש עוד עבודה לפנינו .

השבוע קיבלתי מדורון הודעה לאחר הפגישה שלנו:

"מור היקר,

תודה שהחזרת לי את המשפחה, שבזכותך למדתי מה זה להרגיש אהוב

למדתי איך לאהוב ובעיקר שהזוגיות יכולה להיות אחרת.

הלוואי שהיינו פוגשים אותך לפניי 17 שנה."

(השמות והפרטים שונו אבל הסיפור אותו הסיפור)