גברים ביעוץ זוגי

גברים בעולם הטיפול הזוגי, למה קשה לגברים ללכת ליעוץ זוגי?

בדרך כלל אני כותב מתוך ידיעה שנשים קוראות את מה שאני כותב.

הפעם החלטתי לכתוב לכם הגברים כדי להבין טוב יותר מדוע קשה לכם ללכת לטיפול זוגי?

אז אני אתחיל מהסוף, גברים לא נגד טיפול זוגי, ממש לא! הם פשוט נמנעים מלדבר על רגשות בסביבה לא בטוחה, מי כמוני כגבר מבין את זה.

אני לגמרי רוצה להימנע מהכללות או לצבוע אתכם הגברים כמי שלא רוצים להגיע לטיפול זוגי ורוצה להדגיש שהמציאות שונה לגמרי, גברים כן מגיעים לטיפול זוגי וההנחה שגבר לא יכול להתחבר לטיפול רגשי אינה נכונה.

לא פעם אני שומע נשים שאומרות לי "איך אני משכנעת אותו ללכת לטיפול זוגי...?", "בעלי לא רוצה ללכת לטיפול זוגי..?" יש הנחה רווחת משכבר הימים שגברים אימצו לעצמם ובאמת חלקם מגיבים באופן אוטומטי בהתנגדות לטיפול, אך לא כולם. ההסכמה המיידית ללכת לטיפול אצל גברים (אגב גם אצל נשים), יכולה להיתפס כחולשה או ביטוי למצב שבו מתקיימים בו זמנית רגשות מנוגדים ביחס לצורך בקבלת טיפול, עזרה, יעוץ זוגי.

כאמור גברים נוטים לשתף ולדבר על יחסיהם עם בנות זוגם, כמעט אך ורק בסביבה בטוחה, נשים לעומת זאת ישתפו יותר ופחות יבדקו את הסביבה.

למה זה קורה?

כי זה משתייך אצלנו למשהו קדום.

משכבר הימים הגבר שתפקידו לשמור על הבית כמשימת חייו לא יכל להראות לעולם שמשהו בתוך הבית שעליו הוא שומר מכל משמר, נשבר, לא מתפקד כמו שצריך, הפחד שישתמשו במידע זה כנגדו, או כנגד הבית שלו, ישים אותו במקום שהוא לא מסוגל לשמור על הבית שלו...(קצת אגו נכון? תקראו את הכתובה שלכם ותבינו מאיפה זה בא). נשים שפחות היו עסוקות בלשמור ויותר בלדאוג לילדים להכנת האוכל ודאגה ל"צייד" יכלו להתייעץ ולשתף יותר עם החברות על ענייני בינו לבינה.

החשיפה הזו, השיח על מה שקורה בתוך הבית וכמה לי כ"גבר" של הבית יש אחריות על מה שמקולקל בתוך הבית שלי, שאני אמון על שמירתו, קשה לגברים. אם לומר את האמת גם משליכה על היכולת של גברים להביע רגשות.

החוויה בהסכמה ללכת לטיפול היא כמו הודאה בכישלון, כישלון במשימת חייו, לשמור על הבית. אבל זה לא כך, האמת היא אפילו הפוכה, ללכת לטיפול זה הכי לשמור על הבית, אם פעם היו מוציאים חנית כדי להגן על הבית, היום הולכים לטיפול כדי לשמור על הבית.

הרי ברור לכולנו שגברים חווים סיטואציות רגשיות ומביעים אותם, פשוט הדרך להביע שונה מנשים. והיא נובעת מהדרך בה חונכנו הדרך אותה לימדו אותנו... כולנו כבר מכירים בעובדה שכאשר הילד שלנו יקבל מכה אנחנו נאמר לו " לא נורא, תהיה חזק אתה גבר!" או בהקצנה " מה אתה בוכה מה אתה בחורה?" אנחנו לא משאירים לילד שלנו מקום להביע רגשות אין מקום לפרוק אותם, או יותר נכון לא לגיטימי לפרוק את הרגשות, את הכאב. לעומת זאת לבת שלנו כשתקבל מכה מיד נשאל "איפה קיבלת מכה?" נחבק, נהיה אמפתיים לכאב ונעזור לרגש לצאת החוצה.

כך רובנו גדלנו, גם אני, לא לגיטימי להביע רגש, כאב, בטח לא ללכת לטיפול "תתגבר".

אז בנינו הגברים , להגיד טיפול זוגי זה לא בשבילי או שזה סתם קשקוש , זאת רק אמירה הנובעת מהצורך הקדום להצניע את הצורך שלך בעזרה או בהודאה שמשהו לא בסדר וצריך לתקן. זאת רק אמירה שצריכה להיאמר, כי אני ה"גבר בבית".

אני אגלה לך בסוד... שגברים שעברו את השלב הזה אפילו פונים אליי בעצמם להגיע לטיפול זוגי ואפילו יוזמים את ההגעה לטיפול.

מה קורה כשגברים מגיעים לטיפול הזוגי, שתי סיטואציות:

האחת – כשהגבר נגרר לטיפול מחוסר ברירה, הוא לא משתתף בתוך הטיפול ומסרב להיות שותף בטיפול, הוא אינו מבין את חשיבותו או מה הטיפול יכול לתת לו או אם לקרוא לזה בשפה הגברית "מה לי יצא מזה?" כלומר מה הרווח שלי, אולי אם אני אפתח אני יכול להפסיד מכל הסיפור. אלו מקרים קיצוניים ובדרך כלל אני מזהה מיד גברים שמגיעים לקליניקה ואינם "עובדים" בקליניקה על הזוגיות שלהם, במקרים כאלו אני מציע להם פגישה פרטנית להבין לאן פניהם מועדות ומציע עזרה בכל דרך שהם יבחרו... לפעמים הדרך אל מחוץ לנישואים היא הטובה עבורם. וכשאני אומר עבורם אני מתכוון שבדרך כלל היא טובה עבור הזוג ובעיקר עבור ילדיהם, הריי מי שמבין שהזוגיות שלו לא טובה ולא רוצה לעשות כלום בנדון עסוק בלהנציח את הקושי מתוך מטרה אחת ברורה והיא לא לקיים זוגיות טובה ומוצלחת.

השניה – הגבר שהגיע לפגישות ומשתתף לתוך הטיפול והופך שותף פעיל, זה קורה כשהגבר מבין את הרווח שיוצא לו, בהרבה מהמקרים זה דווקא מהתחושה שהוא מבין שיש בעיה והנוכחות שלו יכולה לתרום לפתרונה. אני שם לב בקליניקה שגברים כאלו מסירים בשלב מאד מוקדם את ההתנגדות המותנית, ומאפשרים להסיר את מנגנוני ההגנה. זה המקום שבו הנשים צריכות לפנות לנו הגברים את המקום לפרוק ולשתף, מה שלא פשוט עבורן, כי זה תופס להן את המקום הרגשי או את תפקידן הרגשי.

גברים הקופצים למים, אחרי מס' פגישות יחושו כי המרחב הטיפולי הינו מרחב בטוח, הם יבטאו את רגשותיהם ויוכלו להתבונן בקושי הזוגי לא דרך משקפיים של "גבר גבר" אלא דרך משקפים של "בני אדם" כאלו שהם גם בעלי רגשות, כאבים וצרכים.

השיתוף ברגשות ובקושי יהיה רק כאשר המטופל עצמו ירגיש שזה מתאים לו, תחושת הביטחון חשובה מאד וכל זה דורש רגישות רבה בכל מה שקשור לתגובה שלי כמטפל על הרגשות והכאבים שעולים בקליניקה, מה עושים איתם ואיזה מקום נותנים להם. כל זאת בהתאם לקצב הנכון לכל זוג.

אם אני אתייחס לתחילת הכתיבה שלי, גברים מגיעים לטיפול זוגי, חלקם נגררים חלקם מבינים שיש להם את היכולת להשפיע או לעזור, אבל הדרך שבה באמת תעשה עבודה אמיתית על הזוגיות, עבודה שבה הרגשות והכאבים יוכלו לצאת החוצה, תהיה רק במקום שבו המטופל ירגיש בטוח, וזאת העבודה שלי - יצירת המרחב הבטוח עבורך, המרחב שבו תוכל באמת להילחם על הבית.